מדיניות חוץ מנצחת לישראל מתחילה באוקראינה
האסטרטגיה של נתניהו נכשלה, ורק תמיכה באוקראינה יכולה להחזיר את ישראל למעמד בעולם
(אפשר לקרוא את הכתבה המקורית באנגלית פה Read in the original English)
בזמן שרובנו עקבנו אחרי הסיום המבלבל של המלחמה האחרונה עם איראן, ובזמן ההאשמות שהוטחו בישראל על ידי פוליטיקאים ופרשנים אמריקאים, טס נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי במטוס של הממשלה הטורקית לדמשק, שם קיבלו אותו משמר כבוד של הצבא הסורי. על המסלול, הלך זלנסקי על שטיח אדום לקראת מכונית ממשלתית שהסיעה אותו לארמון הנשיאות הסורי, שם חיבק אותו בחום אחמד חוסיין אל-שראע, וזלנסקי החזיר את החיבוק. אין תמונה שמשקפת טוב יותר את כישלון מדיניות החוץ של ראש הממשלה בנימין נתניהו, ואין סצנה שמבטאת טוב יותר את האסון הגיאופוליטי שהוא הוביל אותנו אליו.
קשה להאמין שנשיא יהודי ופרו-ישראלי של אוקראינה יטוס במטוס של הנשיא הטורקי ויחבק את הנשיא הסורי לשעבר, שהיה לוחם ג’יהאד? ראו בעצמכם בסרטון שפרסם משרד הנשיא הסורי – סרטון שצריך לשמש אזהרה לציבור הישראלי עד כמה נפלנו. הסרטון מראה, יותר מכל מאמר, שההחלטה של נתניהו לשמור על ניטרליות בנוגע לאוקראינה כדי לדבוק לאסטרטגיה הפרו-רוסית של הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ החלישה את ישראל, בודדה אותה עוד יותר, ומנעה מהמדינה שלנו את המשאבים הנדרשים לממש את הפוטנציאל שלה במאה ה-21.
לא מזמן פנתה אוקראינה לישראל בבקשה לרכוש את כיפת ברזל – מערכת ההגנה המובילה בעולם מפני מתקפות טילים. בזמן שאוקראינה הפכה למובילה עולמית בטכנולוגיית נגד-כטב”מ (מל”טים), היא עדיין חסרה את היכולת הישראלית לבנות מערכת הגנה רב-שכבתית ומקיפה מפני מתקפות משולבות. מערכת כזו הייתה מאפשרת לכוחות האוקראינים להפסיק להתעסק בהגנה על תשתיות אזרחיות מפני מתקפות ליליות, ולהתרכז במתקפת הנגד המוצלחת שלהם נגד רוסיה. אוקראינה זקוקה למומחיות ישראלית אם יש לה סיכוי לנצח בטווח הקרוב והבינוני, וזלנסקי דיבר על הצורך הזה שוב ושוב.
נתניהו (וכן נפתלי בנט לפניו) התעלמו בהתחלה מבקשותיו של זלנסקי לסיוע הגנתי, בטענה שיש לשמור על יחסים טובים עם פוטין כדי להבטיח לישראל חופש פעולה בסוריה תחת המשטר הקודם. גם אז ההסבר היה מוזר, אבל מאז דצמבר 2024, אחרי שאסד הודח ורוסיה חדלה לשלוט במרחב האווירי הסורי, לנתניהו אין יותר תירוץ כזה. רוסיה ממשיכה לתמוך באויבי ישראל. זה הוביל את זלנסקי למסקנה שישראל נכנעה ללחץ אמריקאי ומונעת מאוקראינה להגן על עצמה מפני מתקפות טילים בליסטיים רוסיים. לאחר שישראל סירבה לסייע, חיפש זלנסקי תמיכה אחרת – ומצא את עצמו בזרועות טורקיה, אחת מיצרניות הנשק הגדולות בעולם.
אבל מדוע אמריקה לא רוצה שישראל תמכור לאוקראינה את כיפת ברזל? משום שטראמפ אימץ כאסטרטגיה שקטה להעביר את הברית האמריקאית מאירופה לכיוון רוסיה, כדי להשיג יתרון מול סין. אמנם קשה למי שגדל בתקופת המלחמה הקרה להבין את ההגיון הזה, פעולותיו של טראמפ הגיוניות אם הוא מאמין שהפיכת רוסיה לבעלת ברית של אמריקה חשובה אסטרטגית הרבה יותר מאשר שמירה על שלמות הטריטוריה האוקראינית. טראמפ אינו אדם נוסטלגי. הוא מוכן להשלים עם סיפוח רוסי של חלקים משטחים לשעבר “שלה”, אם המחיר הוא ניתוק רוסיה ממעגל הברית עם סין. או לפחות – השפעה על זרימת הנפט והגז הרוסי לסין (סין מייבאת כ-20% מנפטה הגולמי מרוסיה, ו-25% מהגז הטבעי שלה).
בכך שקשר את ישראל לאמריקה הפרו-רוסית, בידד נתניהו את ישראל עוד יותר: אירופה, השוק המסחרי הגדול ביותר של ישראל, כבר כועסת על האופן שבו נתניהו ניהל את המלחמה בעזה. עמדת ישראל בנוגע לאוקראינה רק הגדילה את הכעס. אובדן אוקראינה חיזק את טורקיה, מה שמציק לשותפים האזוריים שלנו הכועסים על תמיכת טורקיה בתנועת האחים המוסלמים. וזה עוד בלי להזכיר שאמריקה נהיית פחות ופחות אמינה: סקרים מראים שהאמריקאים מתרחקים מישראל, ומחייבים את ישראל לפתח בדחיפות בריתות אחרות אם היא רוצה לשרוד בטווח הבינוני והארוך.
כדי לתקן את כשלי המדיניות החיצונית הללו, ולחזק את יכולת ישראל לשרוד לאורך זמן כמדינה בין מדינות, אנחנו זקוקים לפנייה חדה בכיוון אוקראינה. לא מפני שזה ישכנע את האירופאים בערכנו – זה ייקח זמן רב ומחויבות ארוכת טווח – אלא מפני שזו הדרך הנכונה והחכמה גם יחד. נכונה – מפני שישראל צריכה לעמוד לצד זכות ההגדרה העצמית ולחימה נגד השתלטות אימפריאליסטית. עמידה על עמדה מוסרית מרימה את הרוח ומושכת אחרים לצדנו. חכמה – מפני שלאוקראינה יש כושר ייצור עצום, והיא הפכה תוך זמן קצר למובילה עולמית בטכנולוגיה צבאית, וזה לא מפתיע בהתחשב בכך שהיסטורית אוקראינה הייתה המנוע התעשייתי של האימפריה הרוסית. ובנוסף, שאלו כל סטארטאפ ישראלי בתחום התוכנה ויאמרו לכם שהשילוב של הנדסה ישראלית ואוקראינית הוא מהטובים בעולם: אפילו בזמן המלחמה, צוותים אוקראינים הם חלק ממיזמים חדשניים מובילים של ישראל.
פנייה לכיוון אוקראינה תאפשר לנו גם לשנות את האסטרטגיה שלנו מאחת שמסתמכת על חסדיה של מעצמה גדולה לרשת מגוּונת של תמיכה. היא תאפשר לנו להצטרף למדינות בינוניות אחרות ברשת סיוע הדדית להגנה מפני איומים של מעצמות גדולות – מדינות כמו קוריאה הדרומית, יפן, הפיליפינים וערב הסעודית. כולן ראו עד כמה ארה”ב יכולה להיות הפכפכה, וכולן מבינות כעת שהסתמכות יתר על ארה”ב מהווה איום אסטרטגי. כולן יכולות לתרום חלק בפיתוח, ייצור ופריסה של מערכות הגנה. וחשוב לציין – לאף אחת מהן אין טענות טריטוריאליות חופפות.
הגיע הזמן להבין שכישלון המדיניות החיצונית של ישראל מהווה איום קיומי על המדינה היהודית, ולהכיר בכך שישראל זקוקה לברית כדי לשרוד. הגיע הזמן שמנהיגינו יתמודדו עם העובדה שאמריקה מופנית נגדנו על ידי אויבינו, ושיידרש מאבק ארוך וקשה כדי להחזיר אותה אלינו. לא נוכל לשרוד זמן רב ללא בעלי ברית. כדי לעשות את הדבר הנכון ולהצליח בזכותו – הגיע הזמן לספק לאוקראינה את המומחיות והמערכות הדרושות לה לנצח במלחמה נגד רוסיה, ולהצטרף למאבקה להפוך את העולם לבטוח יותר למדינות קטנות, שמדינות גדולות יותר החליטו לנסות ולמחוק מהמפה.